מאמרים
שחייה

שחיית מים פתוחים

(מאת ניר יגודה)


שחיית מים פתוחים

 
יותר ויותר פעמים אני מגיע לתחרויות ונתקל באנשים שיוצאים מאוכזבים מהמים. השחייה היא ענף קשה, הדורש השקעה ניכרת, והשיפור בתוצאות הינו הדרגתי ואיטי יחסית. אספתי בשבילכם מספר טיפים לשחייה מהירה יותר בים.
 
1)      הבנת המסלול והכרתו – המסלול שעלינו לעבור בתחרויות אינו מוגדר ומסומן באופן טבעי. לסימון המסלול מציבים המארגנים מצופים גדולים, בהם ניתן להבחין ממרחק. צורת המסלול בארץ היא בדרך כלל משולש או טרפז, אך יתכנו גם מסלולים אחרים. באולימפיאדה האחרונה, למשל, צורת המסלול הייתה מורכבת יותר מבחינה הנדסית, והמתחרים עשו לא מעט פניות במים.
 
כדי לשחות את המסלול הקצר ביותר, ולמעט בשחייה מיותרת, עלינו, ראשית, להבין את מבנה המסלול, ולאחר מכן לזהות את כל המצופים שעלינו לעבור בטרם ניכנס למים.
 
אם ניתן (קרי, אם אין בזמן ההכנה מקצה אחר ששוחה במסלול), רצוי להתחמם במימי שטח התחרות ולתרגל את היציאה מאזור המצוף האחרון החוצה (זוהי נקודת הייחוס האחרונה שלנו).
 
 
2)      שחו את המרחק הקצר ביותר האפשרי – כדי לשחות הכי מהר, נשחה את המרחק הקצר ביותר האפשרי (ללא קיצורים לא חוקיים כמובן...). זוהי, כמובן, עצה ברורה מאליה, אולם בתחרות הכינרת האחרונה, מי שצפה במקצה האולימפי ראה כיצד רוב המקצה ביצע טעות ניווט גדולה, ושחה עם "בטן" של 100-250 מטרים נוספים. ניתן היה למנוע זאת על ידי הבנה מוקדמת של צורת המסלול והכרתו, כאמור לעיל. חימום מתאים בשטח התחרות היה מלמד, שלא ניתן לראות את החוף מעומק המים ולכן צריך "להתביית" על נקודות קרובות יותר. כמובן שמי שכן ניווט נכון, "הרוויח" ביושר זמן יקר. המקצים העוקבים למדו מהטעות, וניווטו טוב יותר.
 
 
3)      התמצאות במים ובמרחב – הרם את ראשך קדימה מידי פעם כדי לראות שאתה שוחה למקום הנכון. במידה ואיתרת נקודות יחוס קבועות שאליהן תוכל להתביית, תוכל לכוון עצמך טוב יותר במהלך התחרות. אם לא תרים את הראש, יתכן ותשחה עקום, ותוסיף מרחק שחיה ניכר לשווא. הרמת הראש במהלך השחיה ללא עצירה, ועיכוב, טעונה תרגול במסגרת האימונים.
 
 
4)      הרם את ראשך מעט פעמים ולגובה נמוך ככל הניתן, ובלבד שהרמות הראש מספקות לצורך שמירה על הנתיב הקצר. במחקרים שביצעו בהונגריה (הם אוהבים לחקור סוגיות רבות כאלה), נמצא, שהאנרגיה הנדרשת להרמת הראש קדימה גבוהה פי 3 מזו הנדרשת להרמת הראש לצד. כלומר, על כל מטר שנשחה עם הראש למעלה, נתאמץ פי 3. לכן, נשתדל להרים את הראש הכי נמוך שניתן, בתנאי שנמצא את נקודות הייחוס. בצורה זו נפגע פחות בתנוחת הגוף במים (כשהראש למעלה הרגלים שוקעות, והגרר בשחייה עולה).
בנוסף, נשתדל לבצע זאת מעט ככל שניתן, בתנאי שאנו שוחים ישר. איך יודעים זאת – על ידי אימונים: ניתן לשחות בים ולבדוק האם אני שוחה ישר, ניתן לשחות בבריכה בעצימת עיניים, או עם משקפת שאטמנו את העדשות שלה מראש, ולראות שאני לא נתקע במסלול. אם נדע שאנו שוחים יחסית ישר, נוכל להרים את הראש פחות פעמים, ולהיפך, או, לתרגל יותר שחיה בקו ישר.
 
בכל מקרה עדיף להרים את הראש יותר, ולא לטעות במסלול, מאשר לא להרים את הראש מספיק, ולהבין ששחינו בכלל לחוף אחר.
 
 
5)      הבנה של הים – בים יכולים להיות גלים, זרמים, מערבולות ועוד. אם נבין את הים, נבין היכן כדאי להיכנס, היכן כדאי לצאת, להיכן יש סחף וכו', ונוכל לכוון את השחייה בקלות רבה יותר.
 
נקודה זו מתחלקת לשלושה חלקים:
א)      היכן כדאי להיכנס? – רצוי לשחות מעט יותר על מנת להתחמק מגלים, מערבולות או סחף כלפי החוף בכניסה למים.
ב)      היכן כדאי לצאת? - בים גלי קיים במקרים רבים סחף פנימה של הגל החוזר. לא נרצה לחזור משם, כי אז נשקיע מאמץ רב יותר במלחמה מול הזרם.
ג)       הבנת כיוון הזרם/הסחף – לדוגמא, אם קיים זרם הבא משמאל ימינה, נצטרך להשקיע פחות אנרגיה כדי לשחות ימינה עם הזרם. כך, יתכן ונרצה להיכנס משמאל למצוף אותו עלינו להקיף, מאחר והזרם יסחוב אותנו ימינה, בעוד שאם ניכנס בדיוק מול המצוף, נאלץ להשקיע אנרגיה נוספת כדי לשחות "ישר".
 
 
6)      שימוש ברגליים בזמן השחייה – הרגליים משמשות בשחייה לציפה, לאיזון ולהתקדמות. אם שחיין שוחה תוך שימוש אינטנסיבי ברגליים, הן יצרכו כ-80% מהאנרגיה, אולם יתרמו 20-30% בלבד להתקדמות. בים, או עם חליפת שחיה, הגוף צף טוב יותר מבבריכה, ולכן ניתן להפחית בעבודת הרגליים ואת מידת העייפות שלהן ושל הגוף בכלל. כדאי לשמור אנרגיה להמשך התחרות – סביר שבהמשך נזדקק לה.
 
הערה: כלל זה אינו נכון במסלול עם דראפטינג ברכיבה, בו כל שנייה עלולה לקבוע את גורל התחרות. ספורטאי עילית שיצאו 3-4 שניות מאוחר מידי מהמים יכולים לפספס את הפלטון המוביל, ולהפסיד את התחרות כולה.
 
 
7)      היציאה מהמים – היציאה מהמים מאוד חשובה, מאחר שאנו עוברים ממצב מאוזן (הגוף שכב במהלך השחייה) למצב מאונך לריצה. במעבר זה יתכנו שינויים מהירים בלחץ הדם בגוף, ולכן נעשה זאת בהדרגה. לקראת סוף קטע השחייה ניתן לעבור מספר פעמים למצב עמידה או קפיצה (בהתאם לתוואי המסלול) ולחזור לשחייה לסירוגין, וכך להפוך את המעבר להדרגתי יותר.
 
אפשר להרגיל את הגוף לתחושה זו, בעזרת אימוני החלפות של שחיה וריצה, ובכך למנוע את התחושה הלא נעימה במהלך התחרות.
 
 
8)      בטיחות - הטיפ האחרון קשור לבטיחות ולכן מופיע אחרון על מנת שייחרט היטב בזיכרון. לעולם לא נשחה לבד בים! ראו היכן המצילים, אמרו להם שאתם מתכוונים להיכנס לשחות, ואז שחו עם חבר/ים, בכדי שיוכל/ו להזעיק עזרה אם צריך.
 
 
אני מאחל לכולם שחייה קלה ובטוחה, ונתראה בתחרויות.
 
 
 


בחזרה לכל המאמרים